הדייג ואשתו, הצגה וסיור מאחורי הקלעים

היה נהדר! ממליצה בחום- שחקנים חמודים, טובים עם ילדים, מצחיקים. הצגה קצרה ומעניינת, סיור אינפורמטיבי ומשעשע מאחורי הקלעים. 
   
   

פארק קרסו, סדנת גלידה

   
    
   

מכתב

לאלה שאוהבים לצייר, לקשקש, לקשט, לגזור, להדביק, לכתוב. זאת אומרת, לכולם.  

    
 

ילד מנגן

1. לפני שבועיים, קונצרט סוף שנה. אתה נכנס אל הבית של המורה לפסנתר, חולף באדישות על פני הררי המבוגרים והילדים בלבוש חגיגי, ומתיישב, איך לא- ליד הפסנתר. היי, ילד, אני קוראת לך, הפעם אתה השני שמנגן. בפרצוף מופתע אתה מתיישב יחד איתי על אחד הכסאות ומחכה שאפשר יהיה להתחיל לנגן.

2. זה היה הקונצרט השני שלך, אבל גם השנה (כבר בן ארבע ועשרה חודשים) היית צעיר המנגנים. לפני שהתחלת לנגן, מיכל, המורה לפסנתר, הציגה אותך ואת גילך, בדומה לאופן בו הציגה את שאר הילדים. כשסיימת לנגן, צעק סבא אחד מהקהל- אז לאיזו כיתה הוא עולה? ומחאו לך כפיים. אספת את התווים שלך והלכת לשבת ליד מיכל, לשמוע את הילד הבא שמנגן.

3. זה בא והולך, בגלים. לפעמים אתה רוצה מאוד לנגן, ויכול לנגן שעה בכל יום, לאורך תקופה. לפעמים זה לא מעניין אותך ואתה מעדיף לשחק או לחקור דברים אחרים. כשאתה בעניין אני מנסה להכנס לתוך זה יחד איתך, וכשאתה רוצה להרפות אני מנסה כמיטב יכולתי לספק לך את מרווח הנשימה הדרוש.

4. שלא כמו בחוגים אחרים בנוהל "שגר ושכח", בפסנתר זה ממש לא הסיפור. במשך שנה וחצי הגעתי יחד איתך לשיעורים (וזה באמת היה אפקטיבי), המצאתי משחקים ללימוד התווים, שרנו שירים, צעדנו מקצבים, הפכנו את זה לפרויקט משחקי משפחתי. זה דבר אחד לשלוח ילד לגלות האימון במחוזות הפסנתר השוממים ודבר אחר לגמרי לשתף את האחים (עם כלי נגינה פיקטיביים), את הסבים והסבתות (נצלם סרטון ונשלח להם, נזמין אותם למיני קונצרט ביתי) ופשוט להיות שם- לשבת יחד איתך, לשנן את התווים בעל פה, לדעת את היצירות שלך טוב כמעט כמוך (בקרוב הרי כבר לא אהיה ברמה שלך, אז לפחות כל עוד אני יכולה).

5. והכי כיף זה לראות שזה הופך למשהו שהוא לגמרי שלך. כשאתה מעופף בתוך מנגינה, והראש שלך נע אחורה וקדימה ואפשר רק להביט מהצד, ולחייך.

חוגים

זו תמיד מלאכת מחשבת, אחד בחוג, ומה עושים עם היתר? כשאני ממש זוכרת לחשוב על זה, זה דווקא מסתדר לא רע. 





שבת מוצלחת במיוחד

כשהכל פשוט מסתדר, כשמארגנים בספונטניות מדורה עם חברים, כשהזמן עובר נורא מהר, כשכולם עושים יחד שנ״צ ואז נוסעים לראות את הים. 





יום בית

כי גם כזה צריך בין טיולים לאורך ולרוחב המדינה, לא?







חול המועד עוד פה

סימן שאנחנו בדרכים. והיום- בית גוברין. לבד במערות עם שלושתם. 





פסח עדיין כאן

ואנחנו ממשיכים את המסעות שלנו בעקבותיו של דן חסכן, היום- לתל אביב. 

בבוקר, דווקא פגישת עבודה באוניברסיטה. שמחה תמיד לגלות את המהירות שבה אני צוללת אל העולמות האלה (נגיד, נוירוכלכלה). לפעמים, עמוק מתוך עולם הילדים, זה מרגיש רחוק מאוד. 

ואחר כך- מוזיאון תל אביב וגלידה בטעמים מלהיבים (אגסים ביין, אשכוליות בקמפרי ושוקולד דובדבנים). 





חול המועד

איכשהו, מאמא בחינוך ביתי מלא, הפכתי לאמא שקצת חוששת משבוע וחצי רצוף של שלושה ילדים 24/7. אבל האמת, אין סיבה. אז היום- ירושלים: הגן הבוטני, טיילת ארמון הנציב ועצירה בלטרון. 

ארי, דור שלישי לבנק הפועלים, התאהב בדן חסכן והתעקש להצטלם ולהתחבק איתו בכל אתר. בסוף גם הכריז שבמקום סופרמן, בשנה הבאה הוא מתחפש ל… כן, דן חסכן.